‏ה' אדר א תשע"א

שם הכותב: הרב ניר אביב

עיסוק: ר"מ במכינה הקדם צבאית בבית אל

מגורים: פסגות

האמת תהיה נעדרת

אנו נמצאים לבטח בדורו של משיח, כעת אין בכך ספק. חז"ל (סנהדרין צז.) מונים שמונה סימנים המאפיינים את הדור של המשיח:

"תניא, רבי יהודה אומר: דור שבן דוד בא בו בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת. שנמר (ישעיהו נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל".

נראה שברוך ה' הגענו אל הסימן האחרון, "והאמת נעדרת", ורבו הפירושים בו. כעת, בעקבות צו המעצר למו"ר הגר"ד ליאור שליט"א מתבאר לנו פירוש נוסף: בדור המשיח האמת נעדרת, מדוע? כי אסור לומר אותה.

תורתנו היא תורת אמת, ושלא ככהונה או מלכות, כתרה של תורה מונח בקרן זוית וכל אחד יכול לבוא וליטול. במשך דורות מאז נתינת התורה בהר סיני, ועד זמננו התורה עוברת מדור לדור במסורת הישיבות, כפי שחז"ל דרשו: לא פסקה ישיבה מאבותינו, אברהם זקן יושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן (בראשית כד א), וכן יצחק, וכן יעקב. וכל הממית עצמו באהלה של תורה רשאי לחוות את דעתו על פי מה שלמד ולפי מה שמבין מדעתו, ומי שמגיע להוראה אינו רק רשאי אלא אף חייב להביע את דעתו, ואם לא עושה כן עליו נאמר "ועצומים כל הרוגיה - זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה".

כל חיינו מודרכים על פי התורה, מה מותר לאכול, ואיזה רווח כספי הוא מותר ומה יוגדר כריבית, ועוד ועוד. אף השאלה האם מותר או צריך להתגייס לצבא, וכן כיצד להתייחס למדינה. מי הם אשר מורים לנו את דעת התורה, הלא הם גדולי וחכמי התורה שבכל דור ודור הנדרשים לבעיות המתחדשות ומורים הלכה ממעיינה הבלתי נדלה של תורה. ועל כך נאמר (דברים פרק יז, ט-יא) "וּבָאתָ אֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ ... וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ"

כאשר הפרקליטות מגדירה מה מותר לרבנים לומר ומה אסור, קם הגולם על יוצרו. הרי מי הוא זה שאומר בשם דעת התורה שצריך לציית לחוקי המדינה, מי נותן תוקף לדינא דמלכותא אם לא חכמי התורה על פי התורה.  הגמרא לועגת לאותם האנשים שקמים לפני ספר תורה, ולא לפני תלמיד חכם, שהוא ספר תורה חי, ומכנה אותם טיפשים.  

הדבר נכון לגבי כל רב שהגיע להוראה, וכל שכן כאשר מדובר בבכיר הרבנים של הצבור שלנו, מו"ר הגאון הרב דוב ליאור שליט"א.

צריך לשים לב שישנה כאן שיטתיות מצד 'המערכת' הממונה על הצדק במדינת ישראל, כיצד לרמוס את הצבור האידיאליסטי הלאומי והאמוני המאיים על ההשקפה הנאורה הרווחת בציר פרקליטות-בג"צ-משטרה. הכל החל לאחר רצח רה"מ יצחק רבין, אז תחת אוירה של דה-לגטימציה לציבור שלם החל מסע ציד המכשפות של הרבנים. בתחילה עצרו וחקרו רבנים ש'הסיתו' לרציחת רה"מ, מאוחר יותר קראו לחקירה את הרב אליעזר מלמד עקב דבריו על סירוב פקודה, וכיון שלא נענה להזמנתם נקטו בצעד דרסטי ודיקטטורי של סגירת ישיבת ההסדר שלו. השלב הבא היה מעצר באזיקים של הרב יצחק שפירא מחבר הספר תורת המלך, אחר כך חקירת רבנים שחתמו על עצומה המזכירה לציבור את ההלכה הנוגעת לאיסור מכירת דירות בארץ ישראל לשאינם יהודים, בכך קיוו בין השאר לצמצם את בעיית ההתבוללות. וכעת, הגיע שלב נוסף, צו מעצר לגר"ד ליאור על כך שאינו מוכן להופיע לחקירה על הסכמה שנתן לספר תורת המלך.

שיטת העבודה היא פשוטה: יושבים צוות אנשים בסיעור מוחות, וחושבים כיצד יש להמשיך את המלחמה האידיאולוגית בציבור הנאמנים לארץ ישראל. לאחר ההצלחה הגדולה בגירוש מגוש קטיף, קשה להנהגה לעורר את הציבור הרחב לפעולות התנגדות, וציבור המתיישבים נותר חבול,כואב, אך בעיקר עייף. אך ישנם מעטים שאינם עייפים, ובהם יש לטפל, ובראשם מסומן מנהיג תורה, הכולל באישיותו בין השאר גדלות בתורה, מנהיגות, ממלכתיות נכונה, פיקוח על ההלכה בצבא, פוסק ודיין, והינו מבכירי גידולי ישיבת מרכז הרב שהיה בקשר הדוק עם ראשיה הרצי"ה וגר"א שפירא זצ"ל. אותו צוות נפשע הגיע למסקנה, שאין ברירה אלא להילחם באותו רב תוך שבירת כל הכלים, משום שהוא לא מתעייף ומזכיר לציבור ללא הרף את המציאות והאמת כפי שהיא. מדוע לא עשו זאת קודם? משום שחששו מהתנגדות לחציית הקו האדום, אך כעת הגיעו למסקנה שכשם שהציבור הדתי-לאומי שתק ובלע את כל החרפות והבזיונות, כך ימשיך לנהוג גם בפעם הזאת.

אם לא ניאבק לעצור את זה עכשיו, נצטרך להיאבק שבעתיים בהמשך בכדי להגן על ההתיישבות, אם לא נילחם בעד חופש הביטוי של הרבנים (גם אם השקפתנו אחרת) בסופו של דבר אף רב לא יוכל להביע את דעתו אם אינה מתאימה להשקפת אוליגרכית השמאל. גם אם דורכים על אדם מסויים בכל חלקי גופו והוא הבליג, כאשר מגיעים לראש הוא זועק. רבותי, כעת דורכים לנו על הראש, ואנו צריכים להתעורר ולזעוק על בזיון כבוד התורה, ועל הפגיעה בחכמי ישראל, ובקדושת ארץ ישראל. אם לא נעשה זאת, נחזה במדינתנו מידרדרת, ונצטרך לכוון היטב כאשר אנו מתפללים אל ה' שיצילנו "מדינה של גיהנום".