ח"כ אורי אריאל / האיחוד הלאומי

והדרת פני זקן

הציבור הדתי לאומי בישראל צבר הישגים רבים, וכמגזר יש לנו הרבה במה להתגאות: ההצטיינות בחינוך ובצבא, וההתקדמות המתמדת בחזיתות המשפטית והתקשורתית נושאים פירות. מפעמת בנו רוח המנהיגות והשאיפה להוביל את עם ישראל כולו למקום טוב יותר. רבים כבר דרשו בצורך להתיק את המבט מההקשר העיקרי שבו אנחנו פועלים - השמירה על ארץ ישראל - ולנסות לתת מענה גם להיבטים אחרים בחברה הישראלית.
לפני קצת יותר משנה פנו אליי חברי עמותת דיירי הדיור המוגן, וחשפו אותי לעולם חדש. התחום הזה, שצובר תאוצה אדירה בשנים האחרונות, הוא בסך הכל בשורה טובה: אורח החיים הישראלי לא תמיד מאפשר להורים המזדקנים להישען על ילדיהם, מבלי לפגוע במרקם המשפחתי. המקומות הללו נועדו לתת לקשישים את האפשרות להזדקן בכבוד, תוך צמצום המעמסה על משפחתם, ובמחיר כלכלי ידוע מראש.
אולם מנקודת מבט חברתית, יש ב'ביזנס' הזה מוקש מובנה: אוכלוסיית הקשישים היא אוכלוסייה פגיעה צרכנית. כשבצד אחד של השולחן יושב קשיש שבע ימים ומאבקים, ובצד השני עורך דין תאב בצע - זוהי פרצה הקוראת לגנב. כמובן, רק מיעוט מבתי הדיור המוגן פוגעים בדייריהם, אולם התופעה בהכרח קיימת. בישראל כיום אין כל פיקוח על התחום. כל אדם יכול לפתוח בית שכזה, לגבות הון עתק ולנצל את תמימותם ועייפותם של הדיירים כדי לא לספק את התמורה.
פגיעות שכיחות עליהם שמעתי הן הרחקה של דייר מדירתו בבית הדיור המוגן לאחר שהגיע למצב סיעודי; דמי שכירות ושירות חודשיים שהולכים ומטפסים באופן מגמתי; מחירים מופקעים על שירותים אלמנטריים (40 שקל בחודש תוספת לחשבון המים לדייר שהכניס מכונת כביסה לדירתו) ועוד. אין כל הגבלה חוקית כמה דיירים מותר להכניס לדירה, מה רמת הזמינות של רופא בבית, ואחת לכמה דיירים משובץ רופא, ודוגמאות נוספות יש למכביר.
נושא נוסף הטעון טיפול הוא סוגיית הפיקדון: בעת הכניסה לדירה נדרש הדייר להפקיד מאות אלפי שקלים לפחות כערובה לשלמות הדירה שבה הוא מתגורר. הסכום הזה אמור לחזור אליו כשיעזוב את הדירה - או ליורשיו אחרי מאה ועשרים. אולם גם כאן: החוק לא נותן כל ביטחון לדיירים. הגיעו אליי פניות מצד דיירים של בית דיור מוגן שפשט רגל - ופקדונותיהם נמסרו לנושים. במקרים אחרים, גילו היורשים כי סכום הפיקדון ננגס על ידי בעל בית הדיור המוגן בגין כל מיני שירותים - ונותר ממנו רק חלק קטן מהסכום המקורי.
מדובר, אפוא, בשוק מורכב הפונה ללקוחות פגיעים ביותר. ביחד עם עמותת דיירי הדיור המוגן ניסחנו חוק ארוך ומפורט, שעבר קריאה טרומית לפני כשנה. אלא שטיבם של חוקים מורכבים הוא שהם נתקעים בגלגלי הבירוקרטיה הפרלמנטרית, וטיבם של אנשים מבוגרים הוא שהם עוברים מן העולם. במשך כשנה החוק לא טופל, ולאחרונה - לאחר לחצים שונים על יו"ר ועדת העבודה, ח"כ חיים כץ - התקדמנו. נקבע תאריך לדיון הבא בחוק, וח"כ כץ התחייב בפומבי להשלים החקיקה בתוך חודשיים.
חוק הדיור המוגן הוא דוגמה לאחריות שהמגזר שלנו חייב לקחת על עצמו. יש לנו בעיות משלנו, כמובן, שנובעות מאורח החיים החלוצי שבחרנו לעמנו ומאהבתנו הבלתי מתפשרת לארץ ישראל. אבל כדי שנוכל להישמע בציבור, וגם למען הצדק הטוב - עלינו לנצל את סגולותינו הטובות כדי להגשים גם את הערכים החברתיים שבתורתנו, שאינם קשורים בארץ ישראל. והדרת פני זקן, לדוגמה.