מוסא כהן – יו"ר תנועת קוממיות

מלחמת תרבויות – בין הישיבות לאוניברסיטאות

 

השבוע, סערה החברה היהודית והישראלית בארץ, סביב הקצבת המדינה לטובת ציבור לומדי התורה בישיבות ובכוללים. זהו ציבור מגוון מאוד הכולל בתוכו זרמים שונים מכל סוגי היהדות – מהדתי לאומי והחרדי, חסידים וליטאים, הסדרניקים לאחר שרותם הצבאי, אברכים שזה עיסוקם לאורך כל חייהם ועוד ועוד. מולם העמידו בתקשורת את הסטודנטים, שגם להם מגיעה הקצבה ושוויון. גם חבורה זו מגוונת מאוד, ישנם הלומדים רפואה והנדסה ועוד מקצועות הדרושים לקיומה ופיתוחה של המדינה, וישנם כאלה העוסקים בדברי רוח ואולי הבל כמו תרבויות עתיקות בעולם הקדום. רבים מהם ערבים החפצים באי קיומנו כאן בארץ ישראל, שאף מכריזים זאת בתוך הקמפוסים, וחלקם קצינים, בוגרי צבא שתרמו לציבור, ועכשיו מעוניינים להיכנס למעגל החיים הבריא של המדינה. לסערה זו המתרחשת, ישנם גורמים שונים, חיפוש האמת וצביעות, פחד ושלטון, מלחמת תרבות ודאגה לשלומנו, וכנראה שבכדי להתמודד עם העניין, כמו בעניינים רבים אחרים, נדרשת מחשבה והבנה של הצדדים השונים.

בעם ישראל מאז ומעולם היו כאלה שתפקידם היה עיסוק בתורה - בני שבט לוי וכן עשרה בטלנים (שבטלים ממלאכה ועוסקים בתורה) שבכל יישוב. הם חיו מכספי הציבור שראה בהם ערך וחשיבות, והבין שהם הנותנים להם כח לעשות חיל, והם המהווים את המשך חוט השדרה הרוחני לדור הבא, לילדים שיגדלו, לטהרה והקדושה, לפסיקת הלכה ועוד.

כיום שהכרה זו היטשטשה בציבור הישראלי, הדבר נראה כנטל על הציבור שבחלקו אינו חפץ בכך. מה גם שברוך ה' ציבור לומדי התורה מונה עשרות אלפים, מה שלא היה כבר אלפי שנים. המצב הנוכחי הוא תוצר מבורך של ממשלות שמאל חילוניות, שאִפשרו את חיזוקה וביצורה של התורה במשך 60 שנות המדינה, תוך מתן הכספים האלו לטובת העניין, דבר שבשנים האחרונות הולך ופוחת. השקפת העולם הרואה במדינה חלק מהתרבות העולמית, רוצה בפיתוח האוניברסיטאות כמדינה משכילה ומפותחת, ורואה בלימוד התורה דבר מיותר או מיושן. בהשקפה זו יש גם לא מעט צביעות. תקציב האוניברסיטאות גדול בהרבה מתקציב הישיבות, למרות שציבור האברכים גדול בהרבה. אם נרצה יש מקום לשניהם, ומדוע להעמיד אחד מול השני. הצביעות יתכן והיא מגיעה ממקום של בושה לומר באופן ישיר שיש כאן מלחמת תרבות ולכן עוטפים זאת בכספים מיותרים.

נושאי השקפה זו רוצים מדינה חילונית. ואילו היהדות שהולכת ומתחזקת בארץ מפחידה אותם, והם מנסים להחלישה. הרצון לחזור לחיים בריאים בארץ, חיים של עבודה ופיתוח בניין ויצירה נראים להם סותרים את ה"בטלנים", הבטלים ממלאכה ועוסקים בתורה. למחשבת הצביעות והפחד הזו יכול להיות גם יתרון בכך שבני תורה רבים, כאלו שמתקשים לשבת בבית המדרש יום יום בריכוז מלא, יצאו למעגל העבודה היוצרת, לחיות בריווח, לקדש שם שמים, ללמד את שכיניהם לעבודה מוסר עבודה וערכי תורה ולהביא ברכה לכולנו ביתרונותיהם ומעלותיהם. אך היתרון אסור לו שיפגע בכוחה של תורה ובעוצמתה, ולכן עלינו לדאוג עד כמה שניתן לביסוסם הטוב של לומדי התורה, לפחות כמו לשל הסטודנטים שהתרומה של חלקם לעם ולמולדת מוטלים בספק רב.

אולי הויכוח והפירוד שהוא יוצר, יביאו כבומרנג לחיבור מאולץ. שעה בה יציפו אלפים רבים את שוק העבודה ואת הרחובות ויביאו איתם גלים של אהבה ואחוה, יהדות וקדושה. משמח למשל היה הנתון שהתפרסם השבוע על היתרון בעשרות אחוזים אצל הציבור החרדי שנכנס למעגל העבודה ומגיע להשגים משמעותיים לעומת הקיים עד עתה. יתכן ותרבות יון המתעוררת 30 יום קודם החג (חנוכה) כדי לעורר את הלכות החג, מביאה איתה בעזרת ה' את כליונה משום שהיא מאלצת את הציבור החרדי שאינו חפץ בנטילת המושכות, לעשות זאת. בסופו של יום לא תשאר ברירה אחרת וגם הם יאלצו להנהיג. יחד, מגוון שומרי המצוות והנאמנים לארץ, ינהיגו את המדינה. העובדה היא שביחד אנו כבר מזמן המפלגה הגדולה ביותר ואז יעברו החלטות מסוג שונה בבית הנבחרים.

אגב, השבוע ציינו 20 שנה להרצחו של בן תורה, "אברך" מלא וגדוש, איש הגות וחסד גדול, הרב מאיר כהנא הי"ד שידע לשלב חיי תורה בבית מדרש, יחד עם חיי מעשה. די אילו רק נקרא את דברי ההספד עליו שאמר מורנו ורבנו הכ"מ הרב מרדכי אליהו זצ"ל, כדי להבין את עוצמת התורה והחסד שהיו לו. יה"ר שנזכה להתברך בהרבה אברכים ובני תורה שתורת ארץ ישראל שלהם פועלת ומשפיעה.

 

לתגובות: musacohen@gmail.com