ח בתמוז תשע"ב, 28/6/12, יום ה'

 

דני דיין יצא משיווי משקל

כתב: עו"ד דורון ניר צבי

 

המאמר שלפניכם נכתב בסערת רגשות כבר במוצאי השבת שעברה, לאחר סדרת הראיונות האומללה שהעניק יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, בתקשורת הכללית.

לאחר שיקול דעת נוסף נמנעתי מלפרסמו בשל חריפותו ובשל הרצון להימנע עד כמה שניתן מליבוי המחלוקת. אבל השבוע שחלף לא מאפשר לנו להשאיר את הזירה לדיין ולדובריו בלבד. יהיה זה חוסר אחריות מצדנו שלא להשיב על הכפשותיו הרבות והשיטתיות ולא להגיב למסע הדה-לגיטימציה שהוא עורך לנו וששבר שיאים של ציניות בסוף השבוע הנוכחי. הפעם היתה זו טפילת האשמה הקולקטיבית לפנצ'ור צמיגי הג'יפ של זמביש על כל מי שחושב אחרת ממנו.

אז בלית ברירה, הנה הוא לפניכם המאמר מהשבוע שעבר, אקטואלי היום יותר מתמיד:

"גם לי גם לך לא יהיה". אין דרך אחרת להסביר את מסע החרקירי שערך יו"ר מועצת יש"ע הכושל, דני דיין, בסוף השבוע שעבר בראש כל חוצות.

דיין יצא משיווי משקל ובמערכה מתוכננת ומתוזמנת היטב דילג בשצף קצף מאולפן לאולפן ומכתב לכתב במסע הכפשות והטלת רפש כנגד מי שהעזו ומעזים ברוב חוצפתם לחלוק על התנהלותו ועל התנהלותה של מועצת יש"ע. אני נוקט בכוונה במילה 'התנהלות' ולא 'דרך' מאחר ובניגוד לרושם שמנסה דיין ליצור, הסבב הנוכחי של החיכוך בין דיין להתיישבות נסוב סביב התנהלות ולא סביב דרך. דיין בחוסר היושרה המאפיין אותו בחודשים האחרונים עוטף את התנהלותו הקלוקלת בכסות אידיאולוגית ומנסה לשוות לה מעמד של 'דרך' השנויה במחלוקת.

הוא יורה לכל הכיוונים ומשליך אש וגופרית על כל מי שחושב אחרת ממנו בהתיישבות. מלבד זמביש ומלבדו איש לא יוצא נקי מחיצי הביקורת המורעלים שהוא יורה, גם אם הוא לא מזכיר את כולם בשמם. "תבוסתנים", "מיואשים", "אלימים" וכמובן הכינוי האולטימטיבי של מי שמנסים לעשות דה-לגיטימציה ליריביהם - "קיצוניים" - אלו מקצת 'כינויי החיבה' שמרעיף דיין על מי שלא מיישר קו עם "הדרך שאין לה תחליף". תוכן, אגב, היה שם מעט מאוד. קלישאות, סיסמאות, ושאר אמירות חלולות, היו שם המשחק.

בצירוף מקרים נדיר פרסם באותו סוף שבוע המטה המשותף בעיתוני המגזר בירור סדור ומכובד של עמדתו בשאלת המאבק למניעת הרס הבניינים בשכונת האולפנה. נזכיר למי שכבר הספיק לשכוח כי בחודשים האחרונים פעל המטה המשותף יחד עם כלל הגורמים בהתיישבות, למעט מועצת יש"ע והעומד בראשה, במאמץ עילאי להעביר את חוק ההסדרה בכנסת.

היו שם ראשי המועצות הנבחרים של שומרון, בנימין, קדומים ובית אל, חברי הכנסת של האיחוד הלאומי והבית היהודי, המטות היישוביים של מגרון, גבעת אסף ועמונה, התאים השונים תומכי ההתיישבות בליכוד, תנועת רגבים, אורית סטרוק ועוד. היום קורא דיין לכולם "מתאבדים המתעקשים לחיות במצדה". למהלך הציבורי הרחב להעברת החוק קורא דיין "אלימות פוליטית" ו"התאבדות". עוד מגלה דיין כי מלכתחילה היו הוא וזמביש "ראליים" והבינו שאין סיכוי להעביר את החוק. לכן קידמו כל העת - מאחורי הגב, בניגוד לעמדת ראשי המועצות והישובים ובניגוד מוחלט להחלטה רשמית שקיבל הגוף שדיין מתיימר לעמוד בראשו - את חלופת ההעתקה.

מעניין, עד לפני מספר ימים נשבע דיין בכל הזדמנות שהוא תומך נלהב בחוק ההסדרה. רק לפני שבועיים וחצי הוא ניצח על ארבע שיירות מארבע קצוות הארץ שהגיעו אל הכנסת בדרישה להעביר את החוק. היום, כמשיח לפי תומו, הוא מודה שהכל היה משחק, ששוב הוא הוליך את הציבור שולל והשתמש בו ככלי למטרה אחרת בכלל. כעת, לאחר שהכשיל את חוק ההסדרה, מחכך דיין ידיו בהנאה ומפטיר "אמרתי לכם" לעבר תושבי מגרון על שלא שמעו בקולו כבר בשנת 2008 כשהוא וזמביש חתמו על הסכם להעתקת מגרון. הוא שוכח להזכיר שאז דובר על שכונה באדם והיום מדובר על יישוב חדש באותו רכס עליו ניצב הישוב היום. רק לפני חודש הוא התהדר ולקח לעצמו קרדיט לא לו על ההישג הזה של הקמת ישוב חדש ביהודה ושומרון לאחר עשרות שנים שהדבר לא קרה, היום זה כבר לא חשוב וזה ממש אותו דבר כמו החלופה שהוא הציע לפני ארבע שנים. עזבו אתכם מהעובדות, דין לא נותן להן לבלבל אותו.

די לראות את ההבדל בין ההשתלחות המלוכלכת וחסרת הרסן של דיין לבין הנוסח המכובד והמכבד של גילוי הדעת שפרסם המטה המשותף בכדי לדעת מי צודק ומי פועל לשם שמים בוויכוח הזה. מסע הדה-לגיטימציה שעורך דיין למי שמעזים לחשוב אחרת ממנו הוא לא יותר מסתימת פיות דיקטטורית ולא הגונה, בלשון המעטה.

הכותרות הילדותיות ששחרר דוברו של דיין במסע קידום המכירות שערך לראיון של דיין בסוף השבוע שעבר בידיעות אחרונות מלמדות על האופן השטחי, הנמוך והיצרי שבו דיין תופס את המחלוקת הקיימת בשנים האחרונות על דרכה של ההתיישבות. "דיין משיב אש", "דיין שובר שתיקה" זעקו הודעותיו של הדובר. דיין קורא לוויכוח הלגיטימי הזה "כביסה מלוכלכת", וטוען כי אין ברירה אלא לכבס אותה בחוץ. לשיטתנו אין זו כביסה מלוכלכת אלא מחלוקת לשם שמים, ואף על פי כן נכון יותר לנהל אותה בפנים, פשוט כי בחוץ אף אחד לא מבין אותה וכולם נהנים לנגח. אבל דיין לשיטתו כיבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, ולא בפעם הראשונה, ועל כך בלבד מגיע לו ללכת.

הגיע הזמן לומר את האמת. בניגוד לתדמית המסכן והמותקף שמנסה דיין ליצור לעצמו בניסיון לזכות בעוד קצת סימפטיה, איש מהנזכרים לעיל לא נלחם בו או במועצת יש"ע. המלחמה היחידה שאנחנו נאלצים לנהל בשנים האחרונות היא על זכותנו הלגיטימית לפעול לטובת ההתיישבות כפי שאנו מבינים מבלי שדיין וחבריו ינסו להשתלט על המהלכים שאנו מנסים לקדם, ושהם אינן מאמינים בהם, רק בכדי לטרפד אותם מבפנים. וזה בדיוק מה שקרה סביב חוק ההסדרה. דיין מודה כעת כי הוא מעולם לא האמין בסיכויו של החוק לעבור וכי משום כך קידם כל העת את רעיון ההעתקה.

אז מדוע לכל הרוחות הוא התעקש כל כך להצטרף למאבק להעברת החוק?! מדוע הוא כל כך נעלב כשביקשו ממנו לא להשתלט על מאהל שובתי הרעב, שהיה, כזכור, חלק מהמאבק להעברת אותו חוק?! דיין ניסה כל העת להשתלט על המאמצים להעברת החוק כדי לטרפד אותם מבפנים ולוודא שחלילה הם לא יצליחו ויותירו אותו לא רלוונטי. בניסיון הקודם להעברת החוק סביב מגרון דיין כיתת את רגליו משר לשר, ומח"כ לח"כ, משכנע שהחוק מיותר ושאת מגרון צריך להעתיק. לשאלה מה יהיה עם בנייני הקבע בשכונת האולפנה הבטיח דיין שלאולפנה יש פתרון. כעת כשהתברר שהוא טעה ושלאולפנה אין פתרון דיין נוקט בטקטיקה הוותיקה לפיה "ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה" ויוצא למתקפה ברוטלית ומכוערת כנגד מי שניסו לקדם את החוק.

במקום להודות בטעות דיין מנסה להסיר מעליו את האחריות לכישלון המאבק ויוצא למתקפה שלוחת רסן על שותפיו לדרך. הוא מנסה לנקות את עצמו ובדרך לזכות בעוד כמה דקות של תהילה בקרב עיתונאי השמאל צמאי הדם גם במחיר תקיעת סכין בגבם של שותפיו לדרך. למי שמחפש מניע - דיין יודע כנראה שהוא חצה את כל הקווים האדומים בהתנהלותו הברוטאלית והנכלולית בחודשים האחרונים ושבשל כך הוא בדרך החוצה. לכן הוא מנסה כעת להצמיד לנו אקדח לרקה. הוא מנסה לצבוע את הוויכוח בצבעים אידיאולוגיים ולהציג את מתנגדיו כלא שפויים כך שאם יודח תצטייר ההתיישבות כמי שאיבדה את שפיותה והפכה שבויה בידיהם של "הקיצוניים".

כך מנסה דיין להיאחז בקרנות המזבח ולמנוע את הדחתו. אבל אין שקר גדול מזה. אין כאן שום וויכוח אידיאולוגי. דיין הולך הביתה בגלל התנהלותו השחצנית והדורסנית בשנים האחרונות, שהגיעה לשיאה במאבק על חוק ההסדרה. דיין הולך הביתה בגלל שפעל בחוסר סמכות ובניגוד להחלטות שקיבלה הנהלת מועצת יש"ע, חתר תחת הנהגתם של ראשי המועצות הנבחרים ופעל מאחורי גבם של תושבי הישובים וייתר הפעילים. דיין לא הולך הביתה בגלל מאבק על דרך, נקודה. הניסיון שלו להציג את זה כך הוא ניסיון נואל להלך אימים ולהשאיר אחריו אדמה חרוכה. "גם לי גם לך לא יהיה".

אם מועצת יש"ע רוצה להישאר רלוונטית להתיישבות עליה להראות לדיין את הדרך החוצה, ומהר.