בס"ד סיון  תשע"ב

"אומרים את האמת לציבור"

מסמך גלוי של קוממיות

כמי ששואפים לקרוא לציבור ולהוביל אותו למאבק נחוש למניעת הרס הבים בשכונת האולפנה, כמו גם למאבקים נוספים שעוד נכונו לנו על עתידה של ההתיישבות, אנו מאמינים כי אמירת האמת לציבור חייבת להיות נר רגלינו. אמירת האמת הכרחית ליצירת אמון ולהנהגה.

בשורות הבאות ננסה לפרושׂ את המורכבות של המאבק על בתי שכונת האולפנה, להציג את 'האני מאמין' שלנו ואת הדגל שאליו אנו מבקשים לקרוא את הציבור.

שתי גישות ניתן למצוא בהתיישבות להתמודדות מול גזרות גירוש והרס ולמאבק בהן. אלו שתי גישות עקרוניות ועקביות, שהמחלוקת - הלגיטימית ולשם שמים - המתקיימת ביניהן מלווה את ההתיישבות מלכתחילה וביתר שאת מימי כפר מימון והמאבק נגד הגירוש מגוש קטיף ועד עתה.

גישה אחת, המיוצגת בהכללה על ידי מועצת יש"ע, דוגלת בחתירה להבנות והסדרים שתכליתם להפיק את המרב מהמשבר, וזאת מבלי להגיע להכרעה ולפתור את הבעיה מן השורש. בהתאם לגישה זו ההתיישבות 'מתגלגלת' ממשבר למשבר, תופרת לכל משבר בנפרד את 'החליפה' המתאימה לו ומנסה לצאת במינימום נזק ובמקסימום רווח טקטי, עד המשבר הבא.

גישה אחרת, שאנו מנסים לייצג ולהוביל, דוגלת בהכרעה, בחתירה לפתרון הבעיות מהשורש. זוהי גישה אסטרטגית שאינה מסתפקת בהפקת רווחים טקטיים ונקודתיים אלא שואפת לאחוז את השור בקרניו ולהכריעו. גישה זו מאופיינת במבט ארוך טווח, מוכנה לוותר על רווחים טקטיים בטווח הקצר ואף לספוג הפסדים מקומיים בדרך להכרעה.

פעמים שגישות אלו סותרות ומפריעות אחת לשנייה. החתירה להסכמים משחררת את הלחץ מהמערכת ומסכלת את האפשרות לייצר רגע מבחן והכרעה. מנגד, איום במאבק סוגר את הדלת בפני הנושאים ונותנים בדרך להסכם. מכאן המתח הבלתי נמנע שבין הגופים השונים ועם זאת יש לנהל אותו בכבוד וכפי שמנהלים מחלוקת שהיא לשם שמיים.

ההבדל בין הגישות בא לידי ביטוי בתקופה האחרונה ביחס לעתידם של מגרון וגבעת האולפנה ובמאמצים להעביר את חוק ההסדרה. כמי ששואפים להכרעה סברנו כי יש להעביר את חוק ההסדרה, לנתץ את שקר ההליך המשפטי המדומה, להחזיר את הכרעה בדבר עתידה של ההתיישבות לנבחרי העם ולפתור את בעיותיהם של הישובים הצעירים כולם. החתירה של מועצת יש"ע להסכמי העתקה מרצון העניקה לנבחרי הציבור 'פתרון קל' ליציאה מן המשבר וחיסלה כל סיכוי להעברת החוק.

כעת, לאחר שכלו כל הקיצין ושכונת האולפנה עתידה להיהרס, חוזרת הדילמה בין שתי הגישות במלא עוזה. בין חתירה להסכם לפינוי מרצון בתמורה לחבילת הטבות והיתרי בניה חלופיים, לבין מאבק נחוש, שגם אם בסופו ייהרסו הבניינים אפשר שבכך ייעצר מצעד ההרס ותמנע הריסתם של מבנים וישובים נוספים.

אנו סבורים כי יש להימנע מלחתום על הסכם ולנהל מאבק עיקש ונחוש נגד ההריסה - הלא יהודית, לא ציונית, לא צודקת ולא מוסרית.

אנו מחזקים את הנהגת היישוב בית אל על החלטתה להוביל מאבק נחוש למניעת ההרס.

 

בהמשך להחלטה זו, אנו קוראים לציבור הרחב לבוא בהמוניו, לחזק את הנהגת הישוב ואת תושבי השכונה, להגן בגופו על המבנים ולהתנגד בכל תוקף להרס הנפשע. השתתפות והזדהות רבתי של הציבור תוך הפגנת מסירות לארץ ישראל ביכולתה להעצים את עוז הרוח ותעצומות הנפש של מנהיגי המערכה אל מול רוחות של חולשה ורפיון המובילים לתמורה של נזיד עדשים.

יחד עם זאת, היות וההחלטה ברגע האמת - האם לחתום תחת לחץ על הסכם או ללכת עד הסוף ולהיאבק - אינה בידיים שלנו אלא בידיה של הנהגת הישוב, אין אנו יכולים להבטיח מאבק עד הסוף. אנו מבטיחים לפעול בכל כוחנו כדי שכך יהיה ומקווים שנצליח, אולם, כאמור, ההחלטה הסופית אינה בידיים שלנו.

 

להורדת המסמך לחצו