‏ג' תמוז תשע"א

 

שבת פרשת "חוקת"

עוד על מעצרו של רב גדול בישראל

בכל אירוע המתרחש על סדר חיינו, הננו צריכים למצוא את מוקד העניין. לכולנו ברור שאותו מעשה נפשע של מעצר תלמיד חכם גדול, איש ציבור שרבים שומעי לקחו, הוא מעשה שלא יעשה ויש בו חציית כל הקווים האדומים.

לאחר ההתרגשות הרבה אשר אחזה בנו למשמע הדבר, ולאחר שב"ה הרב ליאור שליט"א שוחרר ממעצר (למעשה זה היה "עיכוב לצורך חקירה", ולא מעצר) עלינו לחשוב בהגיון ובניתוח שכלי, מהו שורש הבעיה ויסוד השלילה שבדבר.

כי הרי מנגד, נשמעות טענות צודקות לכאורה: הנה ראש ממשלה לשעבר מזומן לחקירה ועומד לדין. נשיא לשעבר נחקר ועמד לדין, ובמה שונה היחס לרב בישראל, מלכל איש ציבור אחר.

לעצמנו אנו עונים בבטחון: לא הרי פגיעה בכבוד התורה כהרי פגיעה באיש ציבור. תלמיד חכם, ועוד בהיקף של הרב ליאור שליט"א, הננו מחוייבים בכבודו, מכח תורתו שלמד. ואילו איש ציבור יש לכבדו אם נוהג כשורה, אך אם סרח, אין לכבדו.

אולם תשובה זו כוחה יפה רק עבורנו. אנו צריכים ללמוד להסביר את דעתנו, גם כלפי מי שאינו מבין את ההבדל בין כבוד תורה לסתם כבוד.

כאשר מסדרים את המחשבות, עולות הנקודות הבאות:

א.      אם חלילה היה רב מואשם בגניבה או בניאוף, ודאי שהיינו אומרים: "כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב" (ברכות יט,ב).

ב.      כאן, "ההאשמה" כלפי הרב היא, על "פשע" של מתן הסכמה לספר תורת המלך. עצם הספר בנוי כבירור הלכתי, עם ציון מצבים שונים של מגע בין גויים לבין יהודים, מה מותר ליהודי ומה אסור לו. גם אם אפשר לחלוק על חלק ממסקנות המחברים, ודאי שאין להאשים אותם בהסתה, וממילא, מתן הסכמה לספר אינו יכול להוות בסיס לזימון לחקירה.

ג.        מתוך הדברים עולה נקודה נוספת:זימונו של הרב ליאור לחקירה, בא באמת מתוך פחד וחשש (אמיתיים...) של עולם שלם, אג'נדה של תפיסת עולם חילונית ושמאלנית, הנחרדת מפני המחשבה שהנה הכל מתפרק, אג'נדה קורסת, ותחתיה קם ציבור אמוני גדול, חזק ויציב, אשר בקרוב יחליף את מוסדות השלטון.

ד.      פחד גורם לאדם לנהוג בפראות, בחוצפה ובהפקרות. זו הסיבה שבפרקליטות, בגיבוי המערכת המשפטית, החליטו לזמן את הרב ליאור לחקירה. זה ניסיון לעצור את פרץ ההתגברות של כח התורה והאמונה.

מי שפוחד, מנסה ללחום ב"אויבו" ע"י הפחדה.

זה מסביר לנו את ההתנהלות המרושעת של "מערכת אכיפת החוק".

ה.      תגובת הציבור, לצאת בהמונים למחאה הינה תגובה ספונטנית של ציבור בריא שאינו יכול להחשות כאשר באים להצר את צעדיו, ופוגעים באחד מראשי המדברים.

ו.        ולנו הדבר משמש כקריאת כיוון: חשך מגרשים ע"י העלאת אור. אנו בדרך הנכונה, לכיבוש העם (כהמשך לכיבוש הארץ). עלינו להוסיף ולהקרין כלפי כל אדם מישראל וכלפי כלל מדינת ישראל. השפעתנו הולכת וגוברת (למרות הפיצולים הפוליטיים...) והתגובה המרושעת רק מחזקת אותנו להמשיך בתנופה קדימה.

ודבר אלקינו יקום לעולם!