בס"ד                                                                סיון תשע"א                         

 

שם הכותב: הרב רפאל בובליל

עיסוק: ראש תנועת 'בונים אמונה'

מגורים: ירושלים

לתגובות: rbublil1@gmail.com

 

והמוסר אוכל את בשרו

 

עם ישראל הוא ספינת הדגל המוסרית של העולם.

גם אנו וגם העמים חשים בצורה פנימית את מקומה של האומה הישראלית בפסיפס העמים, כמתווי הדרך הרוחניים של העולם בעמידה בנורמות מוסריות שרק אנו יכולים להם.

לא יקבל העולם את האומה הישראלית כאומה הבוגדת במוסר. לעולם לא נוכל לאמץ התנהגויות לאומניות כאלה שלא שמות לנגד עיניהן את המצפן המוסרי כאיראן או כצפון קוריאה.

העולם, בצדק, לא יוכל לסבול זאת, לכן עם ישראל מתחשב בדעת העולם.

עם ישראל חייב לעמוד ביעדים המוסריים שהוא הציב לעצמו. בזמן שאומות אחרות מפרות בצורה ברוטאלית את הקוד האתי העולמי מבלי שאיש יבקר אותן על כך, אנו נתונים תחת זכוכית מגדלת הבוחנת כל צעד שאנו עושים וכל נשימה שאנו לוקחים.

לא מתוך צביעות פועלות האומות בהתנהגותן זו. הן בעצם מבטאות את תשוקתן הפנימית לפעול על פי הקודים המוסריים הללו-אך הן יודעות שהן אינן מסוגלות. הן יודעות שרק האומה הישראלית מסוגלת לעמוד במלוא טוהר העמדה המוסרית ולכן הן דורשות זאת ממנה, והיא במקביל דורשת זאת מעצמה.

לכן ברגע שנפסיק לפעול על פי הקודים המוסריים שלנו תיפסק זכות קיומינו, ומשפחת העמים לא תכיר בצורך של האומה הישראלית כאומה בתוך משפחת העמים, מה שבעבר הוציא אותנו לגלות.

כשאנו מניפים בגאון את הקוד המוסרי האירופאי, אנו הקובעים כי זהו הקוד המוסרי האמיתי, האבסולוטי. התפקיד של האומה הישראלית בעולם הוא לתת לקוד המוסרי את תוקפו.

אנו, כמו לכל אורך ההיסטוריה, מוכנים לסבול לשם כך את משטמת העולם הברברי ששונא את מי שמכריח אותו להיות בן אדם. תביעת השלמות הישראלית חונקת את הפראות הטמונה במעמקי התרבות העולמית.

אך כאן מתעורר קונפליקט נוסף, כשהעולם מזהה את מקורו של המוסר שעם ישראל תובע אליו, ואת טבע בית היוצר של 'תבנית האדם האידיאלי', האנטישמיות הופכת לאידיאולוגיה, ובמין תסביך אדיפאלי חריף , מקווה העולם שעם ישראל יעלה את עצמו על המוקד לטובת הסגנון המוסרי הזר שהוא אימץ לעצמו.

דו"ח גולדסטון הוא למעשה דו"ח ישר, המבטא את הזעקה של אומות העולם על בגידתנו הנפשעת במוסר בצורה של הרג אזרחים, שלא הוכחה אשמתם, על מנת להגן על החיים והאינטרסים הפרטיים שלנו. איפה מסירות הנפש של האומה הישראלית למען המוסר!

 אך מי חשוב יותר, המוסר או מבשרי המוסר?

האם חורבנם של מבשרי המוסר לא מהווה את כיליונו של המוסר עצמו לעולם כולו.

מה זה אומר לעולם שאומה חזקה לא מסוגלת לממש את כוחה הצבאי מול מיליונים של אזרחים הצובאים לפתחה ללא נשק. מה מבטא חוסר היכולת להגן על ריבונות מדינית מפאת עקרון מוסרי האוסר פגיעה באזרחים חפים מפשע המנצלים את חופש הביטוי, הדיבור והתנועה?

התשובה ההכרחית היא שהעולם לא יכול להתקיים יחד עם מוסר.

שהמוסר, כמו בעולם הדתי של אירופה, הוא רק בסיפורים.

במציאות הוא חלש, מגיש את הלחי השנייה וחסר יכולת ממשית להנהיג את החיים.

הוא מיועד לנזירים ואנשי רוח מיואשים ויכול להתקיים רק במקום שממילא החיים בו רדודים ועייפים.

בעולם האמיתי, מי שרוצה להתקיים צריך לדעת עיקרון בסיסי אחד ולפעול רק על פיו-'החזק שורד'. 'נשחרר את בני האדם מכבלי הרוח, מן העינויים הנאלחים והמשפילים של חזיון שווא, הנקרא "מצפון" ו"מוסר". כי לוחות הר סיני אבד ערכם. המצפון הינו המצאה יהודית, כמוה כברית מילה, להטיל מום באדם' (ראושנינג - שיחות עם היטלר, עמ' 193).

 

הֲמִבְּלִי אֵין-אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן, הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי.